חוזרים לספסל הלימודים

שימוש בטכנולוגיות בכתת הלימוד. איך תראה כיתת הלימוד  עוד 15 שנה... 20 שנה... האם לי כמחנכת עדיין יהיה תפקיד? האם תפקיד המחנך עדיין יהיה תחום תעסוקה? לא פשוט לענות על שאלה מהתחום. עדיין אם היו שואלים אולי... הייתי צועקת "עצרו הכל!!!!" לאן אנחנו מובילים את הדור החדש? האם נכון הוויתור? האם נכונה הגמישות? ואם כן אז מהן הפרופורציות הנכונות? השבוע נכנסתי לכתה ו'. ילדים מקסימים ונבונים . שיח ביננו מכבד ומושתת על כבוד, הערכה, שיתוף וכנות. פתחתי את השיעור והצגתי להם את קובץ ה"שבוע טוב" שהכנתי לקהילת בית הספר. קובץ אשר מופץ אחת לשבוע מתחילת השנה בו אני מציגה את העשייה החינוכית בבית הספר. ביקשתי מהילדים להוציא את הניידים ולפתוח את קבוצת הווטסאפ הכיתתית אליה שלחתי את הקובץ על מנת שנצפה בו יחד. מראש אמרתי "חברים אנחנו נכנסים רק להודעה ששלחתי ולא מתעסקים במכשיר". הילדים התחילו בצפייה, לפחות חלקם... כמה ילדים ניגשו אלי הטענה שהקובץ לא נפתח. הורדתי להם את האפליקציה ופתחתי את הקובץ. לפתע קפצה הודעה בקבוצת "שכבת ו' החפרנים", ועוד הודעה ועוד הודעה....

נכנסנו לחדר המחשבים, מודה, לא הספקתי לקרוא את המאמר שחברותי החדשות לקבוצת העבודה בחרו. מיד פתחתי את המאמר, במקביל פתחנו קובץ משותף. תוך רבע שעה בכוחות משותפים תוך שיח משותף כאשר כל אחת במקביל ממלאה את חלקה במסמך השיתופי שלד של העבודה היה מוצג לפנינו. בתום המפגש, הצלחנו למצוא פעילות אטרקטיבית לכל חברה בקבוצה, הגדרנו מטרה לכל פעילות, ציוד נדרש,  פירוט הפעילות וכן תוצר מסכם(במידה ויש כזה). אינני חושבת שהיה ניתן להגיע לתוצר כה איכותי בזמן כה קצר, בקבוצה שחבריה כלל לא מכירים איש את רעהו. תחושת הסיפוק איתה יצאתי כמעט וגרמה לי לדלג ממעבדת המחשבים. כאשה שלוקחת על עצמה כל כך הרבה פרוייקטים, פרוייקטים שונים של העצמות תלמידים, קידום קשרי קהילה בבית הספר בו אני מחנכת, וועד מוסדי אצל הילד, פעילות העשרה בגן ובכתה וכן הלאה ולכן הלאה להיות יעילה זה מחייב. ללא ספק האמצעים הטכנולוגים מהווים עבורנו קיצור דרך מהותי ומקדם. יחד (עם הטכנולוגיה) ננצח!