העלייה שלי מפרס מפי מנחם

הכול התחיל שנה לפני שעלינו לארץ ישראל. שנה שהינו במחנה בטהרן עד שקיבלנו אישור עלייה לארץ ישראל. לא היה לנו קל לעזוב את פרס, את הבית ואת כל הרכוש שלנו השארנו מאחורינו  כדי שהגויים לא ידעו שאנחנו עולים לארץ ישראל. אם הגויים היו יודעים שאנחנו עולים לארץ ישראל אז הם היו מקשים עלינו את העלייה .בחרתי לעלות לארץ ישראל בגלל ציונות ואהבת הארץ.
אני רוצה לספר לכם על היום בו אני מתחיל את המסע שלי לארץ ישראל. כשהייתי בן 9 , בשנת 1952 עליתי לארץ ישראל מפרס עם ההורים שלי ועם כל האחים והאחיות שלי. נעזרנו במטוס לצורך העלייה. דבר שמאוד העציב אותי ואת כל מי שהיה אתנו בזמן העלייה קרה כשירדנו מהמטוס. מיד נלקחנו למחנה אוהלים בשער העלייה. התנאים לא היו פשוטים. בקושי היה לנו אוכל, מים והשירותים היו מחוץ לאוהלים, לא היה לנו חשמל והמצב הכלכלי היה לא טוב. לאחר כחודשיים לקחו אותנו למעברות ברמלה ללא חשמל. כל חודש היו נותנים לנו קופונים כדי שנוכל לקנות אוכל ושתייה. השירותים והמקלחת היו מחוץ לצריף ששהינו בו. גם פה המצב הכלכלי היה לא טוב. אמא לא עבדה רק אבא עבד אבל הוא עבד רחוק מהבית.יש איזה חפץ מאוד מיוחד שלקחנו אותו איתנו בזמן המסע והוא ספר תורה שעובר אצלנו במשפחה מדור לדור ובו רשום את השמות ותאריכי הלידה של כל הילדים והנכדים שבמשפחתי.